<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תרל"ג</h1>
<h2>דף לז.</h2>
שאלת מעשה היה בישראל שמלא חביות של גוי ג' ימים וביום שני מיהר (לעשות) [לערות] בשתי שעות ומיד מלאם לצורך יום ג' ועמדו המים ביום ג' עד מעת לעת ויותר ואחר כך מלאם יין כשר, יש מגמגמין בדבר לומר דכיון דביום ב' מהר כל כך לערות קודם זמנו שוב אין לו תקנה, וי"א דכיון שמלאם מיד ולא עמדו כלל בלא מים אין חששא בשעה אחת או שתים (דהאמר) [דהא אמר] רב הונא [ל"ג ע"א] ממלאם מים שלשה ימים ומערן לאו דוקא שלשה ימים רצופים עד מעת לעת. זהו (תוקף) [תורף] עיקר שאלתך אף על פי שהרחבת בראיות ובטעמים להקל ולהחמיר, והריני כותב לך דעתי בעקר הנדון שלפנינו ואחר כך אשיב לך על מה שהארכת בענין זה בראיות ובטעמים למלאת דבריך אשר שאלת שאשיב לך על כל קוץ וקוץ. דע כי כן הסכמתנו והסכמת רבותינו כן אפילו בזמן הזה דסתם יינם אסור בין בשתייה בין בהנאה, ואם אכתוב לך הדברים כאשר הם יארך הספור כמו שתמצא לראשונים ובחבורי בע"ז פרק רבי ישמעאל [נ"ז ע"א] בשמעתא דבני השפחות. ואפילו אם נתערב סתם יינם ביין כשר אסור בשתייה ואינו בטל ברוב אלא ימכר כלו חוץ מדמי יין נסך שבו כדאיתא בשילהי פרק (ד)השוכר את הפועל [ע"ד ע"א]. וכן קיימא לן אפילו בזמן הזה דיין ישראל שהכניס בקנקנים של גוים אסור בשתייה כדתנן בפרק אין מעמידין [כ"ט ע"ב] קנקנים של גוים ויין של ישראל כנוס בהם אסורין ואין איסורן אסור הנאה. ולפיכך בנדון שלפנינו אלו מלאן ועירן שלשה ימים בכל יום ויום מעת לעת ואפילו בפזור מותר [ד]לא בעינן רצופין לכל הטעמים. ולא עוד אלא אפילו מלא יום ראשון שש שעות ויום ב' מלאם מים חדשים שש שעות וכן בפזור עד תשלום שיעור ג' ימים מותר. אבל פחות משיעור זה לא דרב הונא דקאמר ממלאן מים ומערן שלשה ימים דוקא שלשה ימים קאמר ולא פחות, דכל שיעורי חכמים כן הם בארבעים סאה טובל בארבעים חסר קורטוב אינו טובל ג' על ג' מטמא מדרס חסר נימא אחת אינו מטמא מדרס [ר"ה י"ג ע"א], שאם אין אתה אומר כן אם כן נתת דבריך לשיעורין והגע עצמך אם נתן בו יום ראשון מים חצי [יום] ואחר כך נתן בו יין כשר מי נאמר שיהיה מותר כיון שבאת לומר דג' ימים דקאמר רב הונא לאו דוקא, אלא על כרחינו ג' ימים מעת לעת קאמר דוקא או שיעור שלשה ימים כענין שאמרנו וכתבנו. עוד בדעתי שהמים שעמדו יותר מכ"ד שעות בטל (כאן) [כחן] והרי הן כאלו אינן ולפיכך אמרו שמערן [ולא אמרו] שיעמדו שם המים ג' ימים רצופים, וכיון שכן זה שעירה ביום שני ומיד מלאם מים אחרי[ם] אותם מים שניים הכשירו יום ב' אבל ביום ג' חסר בו בסופו כח המים ב' שעות מחמת שתי שעות של יום (ג') [ב'] שחסר[ו] כח המים, והילכך היין הכנוס לתוכן הרי הוא ככנוס בתוך כלי שאינו מוכשר כלל דג' ימים שלמים בעינן כמו שאמרנו. ומה שאמרת שהכשר מלוי ועירוי אינו אלא מחמת שהמים מפיגים ומקלקלין טעמו של יין ולומר דמשום טעם לפגם נגעו בה, אבל אין מפליטין אותו מן הכלי שאין המים הקרים מפליטין. אינו מקובל בידינו אלא מפליטין הן היין שבתוכו מפני שלא נבלע היין אלא בצונן, וחום מועט שהיה בו אינו כל כך מסתרך שלא יוציאנו המים הקרים, שלא אמרו [ע"ה ע"ב] הגעלה ברותחין אלא במה שנבלע בחום האש ונסתרך בתוך דופני הכלי על ידי האש. ועל כן אנו מתירין [ל"ג ע"א] קנקנים של גוים מזופפים במילוי ועירוי דמפליט, כמו שנבלע יין בתוך הזפת או תחת הזפת כך המים מוציאין אותו דכלל אמרו [ע"ו ע"ב] כבולעו כך פולטו. ועוד אפילו לפי הטעם שכתבת שהוא מפני המים שמחליפין ומקלקלים טעם היין, מכל מקום היין עצמו אינו נפגם ואדרבה יין במים מתקן המים ואינם מתקלקלים אדרבה (משבחן) [משביחין]. אלא כל זמן שאין בו אלא יין מועט בתוך מים מרובים (אינם) [המים] חשובים (כמקלקל המים) [כמבטלין היין] והוא לפחות שיעור (ששים אוקימוה) [ששה חלקים] לדעת רבינו יצחק ז"ל, וכדדייק לה מההיא [ע"ג ע"ב] דשתי כוסות אחת של חולין ואחת של תרומה, ואינו מדין פגם אלא מדין ביטול כדאמרינן סלק מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו, (ובההיא) [וכההיא] נמי דנפל שם קיתון של מים כדאיתא בשילהי פרק דהשוכר את הפועל. ולפיכך קנקנים בודאי נאסרו ולא ידענו המים שנכנסו בהם כמה רבים עליו שיבטלו אותו, ולולי אמרו שמערן שלשה ימים לא היינו עומדין בהכשרו הילכך בפחות ממה שהכשירו אי אפשר. ומה שהבאת מכסי דסגיא להו בהדחה [ע"ה ע"ב], אין הנדון דומה לראיה דכל כלי שאינו מכניס לקיום אם אינו מכלי הגת אינו נבלע בו היין ודי בהדחה בעלמא, אבל כלים שמכניסן לקיום נבלע בו היין אפילו שעה אחת לפי שעה גזרו ביה רבנן [ע"ד ע"ב]. וכן בכלי הגת אפילו לפי שעה גזרו כדמוכח [שם] בעובדא דההוא גוי דאישתכח בי מעצרתא. ומה שאמרת דקנקנים הרי הם מותרים אחר י"ב חדש אף על גב דלא פלטו, התם משום דקים להו לרבנן דנתייבש היין בתוכם והוא הטעם לפורצנין ולדורדיא דארמאי דשרו לבתר תריסר ירחי שתא כדאיתא בכלן מפני שכלה לחלוחית האסור שבהם אחר שנים עשר חדש כמו שאמרנו.
